הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ
אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין?
הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,
וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,
אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?
אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ
אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?
הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי
אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם
רַק הַפַּעַם… הַפַּעַם וְדַי!

אָבִיב,
רחל,
תל אביב, ניסן, תרפ"ו