תלמידים משתפים

תודה עמוקה על היותך מנכיחה את הגלוי והסמוי מן העין בעת ובעונה אחת…

אורה, אמנית.

נעמה יקרה, על טבע הבודהא שבך, שקרן מתוכך והאיר ומאיר לנו את הדרך. על ידך המושטת שליוותה אותנו במהמורות הדרך, על חכמתך הנאצלת, תשומת ליבך ורוחב ליבך שהקלו על כאבי הדרך. על הזכות להיות תלמידתך. על כל זאת ועל הרבה יותר מכך – אברך. "אני פה/קערה של הרגע/ ואין לי אף שאלה" [אגי משעול].. באהבה, יעל.

יעל, מטפלת ומורה בשיטת גרינברג.

מלאה הערכה ותודה. מסיימת את שנת הלימודים במחיצתך בשתיקה של התבוננות ובמבט פנימי עמוק מכאן אל האופק. תודה על מה שהינך, על הנתינה, ההקשבה והדרך המשותפת. תודה על שאפשרת לכל אחת מאיתנו להיות בודהא לשעה קלה ולאורך כל הדרך. רוצה להיאחז בקולך, בהנחיות המדיטציה. מכוונת את מיתרי הגוף והרוח. תודה על האימון, תודה על האמון, מיכל.

מיכל, עובדת סוציאלית בכירה.

נגעת, וידעת, והיית, בצניעות ובעדנה, ברוך ובתבונה אין קץ. ומה שלימדת אותי –את עצמך לימדת אותי, ובאמת גדולה לימדת – בניקיון וביושר פנימי. וכל שנתת – הגיע. אפילו "החליק", כל כך פשוט. הווייתי כולה מחבקת אותך.  ניצה.

ניצה, מטפלת משפחתית.

תודה על שהיית המורה שלי, ופגשתי באמצעותך את הכעסים ואת האחיזות, את הסבל ואת המצוקות. שעזרת לי לחזור הביתה, ולפגוש שם את החמלה, את הסליחה וכל היתר. אני אתגעגע במובן המאושר של המילה. רחל, פסיכולוגית קלינית.

רחל, פסיכולוגית קלינית.

נעמה יקרה, תודה מעומק הלב על שנכנסת לחיי עם השאלה "מה יש כאן בדיוק…"..שלך באהבה.  שלומית, מורה ומטפלת בכירה באמנות.

שלומית, מורה ומטפלת בכירה באמנות.

נעמה יקרה, תודה גדולה שאפשרת לי להיות עצמי: לצחוק, לרקוד, להקשיב, להקיא [….], לבכות, לחשוב, לחמול, לשתוק, לדבר, להיות, להיעלם, לפחד, להתרגש ולאהוב. שלך מאוד, מיכל.

מיכל, מטפלת בתנועה.

נעמה, פגשת אותנו עם המון שקט ואהבה, דיברת איתנו על כוחם של קשב וחמלה. לימדת אותנו להקשיב לעצמנו ולדבר "נכון". הצעת לנו להתבונן בבעיה במקום לרוץ אל פתרונה. ביקשת שנהיה כאן ועכשיו, להבחין שכל רגע הוא יקר מפז. דיברת על עשייה קשובה וחכמה ועל הכוח הטמון באי הידיעה. אפשרת לנו להסתכל בעיניים ולהיות נוכחים, למדנו להתקרב לעצמנו, להיות פתוחים. תודה על השקט שלך, על הרכות, על העומק והפשטות. שלך, תלמידי קורס אימון מתקדם.

תלמידי קורס אימון מתקדם.

לנעמה היקרה, פו הדוב אומר:"..המחשבה ותשומת הלב הן שעושות את ההבדל הקטן…שים לב לאן שאתה הולך, כי לא בכוונה אתה עלול להגיע בדיוק למין שומקום" . נעמה, במעט מילים לימדת אותנו לשבת,ללכת, לאכול בתשומת לב. כעת במעט מילים ובשתיקה נגיד לך תודה גדולה מכל הלב על סבלנותך, חמלתך ואהבתך. באהבה, קורס מבוא לתורת הנפש הבודהיסטית, שנה א'.

תלמידי קורס מבוא לתורת הנפש הבודהיסטית, שנה א'.

נעמה יקרה, אין זה פשוט בעיני להיות מורה לתלמידי כיתה א', לא כל שכן, שמדובר בתלמידים שלא היו קודם בשום מסגרת חינוכית ובו-בזמן כבר סיימנו בי"ס ואוניברסיטה . ואולי, קשה אפילו יותר להיות מורה כיתה א' כשעול כל ההכרות והמפגש הראשון עם המשנה, מוטל על כתפיו של זה המורה ותלמידיו שונים ומגוונים ומיוחדים, סקרנים ודעתניים, חוששים ואמיצים, מלאי שאלות וכאלה שלא סובלים את התשובות. יש בך ידע עשיר ויכולת נדירה לעשות בו שימוש מושכל ומותאם, נכונות "להיהרג על המשנה" ומוכנות לשבת תחת העץ ולראות מה יטיב עם כל אחד, מתי לפתוח ומתי להניח. ועל שאלותיי שלי, במלוא ההקשבה ענית, ברגישות ובענווה משוך בזיק מעורר ומאתגר. זה המתבונן שלך וזה המזמין אותי לראות. מורה כמוך, על נדיבותך ללמד וסבלנותך לקצבים השונים בכיתה, היא מורה נדירה. הלבב רוטט כשאני אומרת לך תודה. חרתת על דגלך על המשפט" ומותר לאהוב ומותר בם לגעת" ואת מובילה זאת כל רגע. מלאת תודה ואהבה אליך.  איילת.

איילת, פסיכולוגית קלינית.

נעמה יקרה, בראייה לאחור, אני יודעת שאל לימודי הבודהיזם הגעתי ממש במקרה, בלי להתכוון, לא ידעתי לאן מכוונת אותי הדרך ואיך יהיה המפגש עם האחרים. היום אני יודעת שזהו ביתי הטבעי. לפני שלוש שנים נפצעתי קשה והייתי משותקת כולי, לבד מן הראש. האחות במחלקת השיקום שאלה אותי בנימה של כעס: "למה את קמה מוקדם בבוקר, מה כבר יש לך לעשות?" מאוד נפגעתי, נעלבתי ובכיתי..אבל השאלה שלה עוררה בי סקרנות גדולה כלפי עצמי. "מה את קמה?" הייתה שאלת המחקר שלי: מה אני בלי הגוף שלי? מי אני ללא תנועה? איזו מן אמא אני בלא אותם מעשים רגילים ויומיומיים שאני רגילה לבצע? הסקרנות שלי גדלה. לאט ובזהירות, בלא שאכעס על עצמי הגדלתי את סקרנותי וזה היה תחילתו של מסע הריפוי. לא ידעתי דבר על בודהיזם, אבל חשתי שתהליך ההתבוננות היה הצעד הראשון בריפוי ובהחלמה שלי. נעמה, הדרך שלך – המילים, התובנות, הדרך הפשוטה והצנועה, הנאצלת והעמוקה מעוררת הרבה כבוד. היית לי אבן דרך וסוג של קיר תומך להמשך שיבוא. את הארת לי את פני הדרך. אני יודעת הרבה רגעים בחיי שהם הפכפכים. ברגע אחד אני משתוקקת להיות בתוך גוף אחר וברגע אחר אני מסכימה להיות בגופי שלומד לחיות מחדש. ברגע אחד הכל נפלא וברגע הבא הכל מתפרק..לולא שמעתי ב"עצותייך" הייתי מפחדת מעצמי. אני מרגישה שהמילים "הארתי לי את הדרך" משמעותיות בעבורי להמשך הדרך..לקבל את הגם וגם, איך הטוב והרע הוא זמני ובכל רגע מתהפך. אין ספק שאין סוף ללמידה, ויודעת "ש"חיי בהם". תודה,  נעה.

נעה, מטפלת באמנות.

 במסע שעברתי השנה אני רואה את הקושי שלי להתחבר לחומר מתוך הרגשה שהוא זר. אני אישה דתייה, והוא לא יהודי. רואה את הדיאלוג בתוכי: האם לקבל או לא? האם להישאר בחסימות, בהפרדות, בגבולות? האם עולמי היהודי מתנגש בתורה הבודהיסטית? אני רואה את הקונפליקט וכשאני בוחרת לקבל את מה שמדבר אלי אני מוצאת אוצרות. עדיין לא שקטה שמא החיבור לא מדויק לי, יש לי חוסר ביטחון. מרגישה את ההזמנה שלך נעמה להישאר במקום הפתוח, הלא בטוח. הבודהיזם לימד אותי להתבונן לעומק אל תוך חיי. כשאני מתבוננת אני רואה את ההתערבות שלי, את הפחדים, את הביקורת. רואה שאני מפחדת מן הסבל, פחד לוותר על השמחה. המבט הבודהיסטי מרחיב בי צוהר, פותח בי מקום חדש ממודעות עצמית אישית לתמונת עולם רחבה. שואלת עצמי מהי הנצחיות לעומת חלופיות הדברים, ואיך מכילים את הניגודים. מרגישה שאני אוחזת הרבה מן העבר ונאחזת בציפיות מן העתיד, שואלת על נצחיות הנשמה שלי..ההתבוננות העמוקה הולידה בי תובנות חדשות. יכולתי לקבל עצמי – קבלה אמתית, מרגע לרגע. משמח אותי מאוד שאני יכולה סוף סוף לקבל את עצמי…לשהות בתוך סיטואציה מבלי לברוח או לחפש בחופזה פתרון. להתבונן עמוק אל תוך הסבל ומתוך כך להשתנות…למדתי להיות ולהתפנות..התחדשה לי האמונה בכוח הריפוי שלנו, שלי ושל המטופלים שלי, שבדרכו ובזמנו יעשה את צעדיו אל הבראתו. אני מבקשת להיות לצידו כשותפה ולא כמובילה ויודעת בהכרח.  להיות בתשומת לב לצד הכאב שהוא מעלה, מבלי להסתלק…ליאת, מטפלת באמנות.

ליאת, מטפלת באמנות.

מפגש הראשון עם הבודהיזם היה איתך. לא הכרתי אותך, לא ידעתי את שמך. הגעתי לכיתה וביקשת מאיתנו לשבת במדיטציה. הרגשתי שאני בחוסר ביטחון, לא יודעת מה מצפה לי, הייתי בבלבול גדול, הרגשתי חוסר ידיעה, שקשה לי לשבת, שאני כעוסה ומלאה בהתנגדויות…לא הבנתי למה בחרת לפתוח כך את המפגש, לשבת בשקט מבלי לספר על עצמך או לשאול עלינו..זוכרת שפתחת את הקורס באותן המילים שחתמת אותן: "אותו אירוע שמכווץ אותי, הוא המקום בו אני יכולה להתרחב. מקומות הקושי והכאב הם זרעי ההזדמנות לשינוי ולצמיחה". הרגשתי שהמילים שלך  משקפות הלכה ולמעשה גם את רגע המפגש בינינו. הן עזרו לי להתמיר את הכעסים למשהו אחר. הרגשתי שאת אומרת את הדברים באופן שאפשר לי להיות בהתנגדות שלי. התרככתי ומהר מאוד הדברים החלו לנוע. סיפרת שהבודהיזם הוא הזדמנות לפגוש את עצמנו. ואמנם מהר מאוד פגשתי את החרדה, הכעס, התוקפנות והכאב. הצעת לנו דרך חדשה להיות עם הדברים: יכולתי להתבונן אל עצמי, בעצמי, לשהות עם כאבי, עם התחושות שעלו בי, להניח ל"הגנות" ולראות בקושי הזדמנות. הרגשתי שאני מתחילה לנשום אל הגוף שלי, אל התחושות שעולות בי והרגשתי איך המרחב הפנימי שלי גדול – יש בי יותר מקום לכל מה שעולה מתוכי. הלגיטימציה הזו לכעס ולהתנגדות הייתה מאוד משמעותית עבורי. בהמשך דיברנו על "תודעת המתחיל", להיות בעולם במבט עירום, להזמין עצמי "לא לדעת". הרגשתי קושי לוותר על הניסיון והידיעה והשליטה, אבל ראיתי איך ההסכמה להיות נוכחת בתוך הדברים כפשוטם טומנת פוטנציאל גדול של רכות, הבנה, הכלה, סבלנות כלפי עצמי וכלפי האחרים. הלך הרוח הזה הוא יקר בעיני וההקשבה היא מתנה גדולה שמאפשרת לי להיות בחמלה…יכולתי לפגוש את מה שיש בלא שיפוט או ביקורת, להיות פשוט ופשוט להיות. זה נשמע פשוט אבל לא היה לי קל. הרגשתי שזה טוב ונכון לי ושהמדיטציה עוזרת לי להיות קשובה לעצמי, עם ניצנים של חמלה. רעיון החמלה ריגש אותי, והוא נתן לי מוטיבציה להמשיך ולהתאמן.זה מקום מאוד חדש עבורי, זר ולא מוכר, אבל הבנתי שהוא מאוד משמעותי לי. ידעתי מיד שמתוך החמלה הזו לעצמי ולאחרים אוכל לצמוח ולרפא. זהו נכס יקר מפז עבורי…כל מפגש הרגשתי שאני מקבלת המון מתנות – חמלה, הקשבה, התבוננות, תובנות על החיים ועל תהליכי הריפוי – הרגשתי שהלב שלי נפתח והדברים נכנסים ויוצאים ממני בתנועה שמגדלת אותי ומיטיבה את האדם שאני.. ענבר.

ענבר, מטפלת באמנות