אושר?

אושר?

יהיו שיאמרו שהחופש והאושר שלנו מתחילים בנקודה שמעבר לגבולות המוכר והידוע, במרחב האינסופי שנמצא 'שם', מעבר לאני. ויהיו אחרים שיאמרו שהחופש והאושר שלנו מתחילים דווקא עם ההשלמה [אפילו כניעה] לאותו 'אני' – גורל או יעוד – ממנו, וללא כל סיכוי, אנחנו מנסים כל העת להימלט. עם מי הצדק?
עד כמה סיפוק הוא פרי ההסתפקות? עד כמה לצאת בעקבות החשק משמע להיוותר מחושק וסובל? מתי קבלה של ה'ככה' הזה הוא מעשה של התקרבנות ומתי אותה הקבלה עצמה היא רגע קטן ויקר של אושר?
[לפותרים נכונה מובטח..אושר גדול..או שלא..]
דילוג לתוכן