בודהי [bodhi בסנסקריט] פירושו: להתעורר.

2014-02-08 10.09.58

בודהי [bodhi בסנסקריט] פירושו: להתעורר.

בודהי [bodhi  בסנסקריט] פירושו: להתעורר.[1]

"התעוררות" היא שמו של התהליך שחווה מי שפקח עיניו לראות את פני המציאות נכוחה; מי שראה את ריקותה של המציאות ואת ריקותו שלו, ומי שבכוחו לראות ולהבין את טבעם האמיתי של הדברים. מונח ה"התעוררות" נקשר בטעות למוטיב האור וההארה [Enlightenment], אך עניינו הוא ערות במובנה המטפורי, כהיפוכה של השינה. עוד נתפסת ההתעוררות בטעות כמי שמצויה מחוץ לעולם התופעות, ולא היא. בחוויית ההתעוררות מתחוור שהמוחלט והיחסי, עולם הריקות ועולם הצורות – חד המה. לפיכך אין משיגים את ההתעוררות כל עוד חושקים בה כמטרה המצויה מחוץ לשדה החיים. תכלית האימון בהתעוררות [במיוחד בצ'אן ובזן] היא לאבד את המטרה ["שם"] ולחזור בצלילות אל ריקות הדברים ["כאן"] – אל הוויית החיים הפשוטה והמשתנה מדי רגע. ההתעוררות, או הסאטורי בלשון הזן, היא חוויה רוחנית מכוננת חיים. ואף שבבסיסה היא דומה, יש במסורת הבחנות בין דרגות שונות של החוויה – החל מתחושת בהירות כללית וכלה בראייה פנימית צלולה ומדויקת.  

חוקר הזן, ד.ט. סוזוקי, מונה מספר מאפיינים כלליים של חוויית הסאטורי, חוויה דומה  להתעוררות. ראשית, היא איננה רציונלית אלא אינטואיטיווית; אין לדעת אותה ואין להסביר אותה באמצעות האינטלקט. כל ניסיון להגדירה במונחי השפה ובכללי השכל הישר ילקה בהיעדר קוהרנטיות ובחוסר היגיון. ההתעוררות היא חוויה של ראייה, התבוננות או ידיעה ישירה ובלתי אמצעית שמקורה במציאות האוניברסלית ולא בגחמה רגעית של האינדיווידואל.

סוזוקי מעיר עוד שההתעוררות היא חוויה אינטימית וטוטאלית, ומהימנותה איננה ניתנת להפרכה על ידי מי שלא חווה אותה בעצמו. יש בה גם תחושה של הליכה אל מעבר לכל שניות, ובייחוד מעבר לשניות של קיום ואי-קיום.להתעוררות נלווית תחושת שחרור, שבה החווה "מתמוסס" אל המציאות ומשיל מעליו את גבולותיו עמה, עד כדי חוסר חציצה מוחלט. אף שההתעוררות מתוארת לא אחת כאירוע פשוט, יומיומי ונטול כל זוהר, יש בכוחה לעורר באדם תחושה של התעלות. האדם חש שגבולות הגוף-רוח שלו נפרצים, והוא מתמזג עם מציאות אינסופית המשנה את תודעתו. עוד מציין סוזוקי שההתעוררות היא עניין רגעי וארעי; היא באה בפתאומיות ומתפוגגת כשם שבאה –  בפתאומיות.

שתי גישות יש במסורת הצ'אן ביחס לתהליך ההתעוררות, ואולי רק שתי טקטיקות שהן אסטרטגיה אחת: הגישה הראשונה, מן הזרם הצפוני, רואה בהתעוררות מהלך מדורג ושיטתי אשר בו מתבהרת התודעה ומיטהרת בשלבים.[2] הגישה השנייה, הדרומית, מניחה שההתעוררות איננה ניתנת לדירוג אלא היא פתאומית, כמעשה של הרגע האחד. התעוררות אפשרית בכל עת, בשעה שהתודעה תיעור להבין את הטבע הבלתי שנוי של המציאות.

 


[1] קרוב או מקביל לבודהי הוא המונח הצ'אני/זני – קנשו [kensho] שמשמעו "לראות/להתעורר אל הטבע האמיתי/המקורי"; היינו הטבע המשתנה, הריק, הנתון בזיקה. מונח אחר מעולם הזן, אף הוא מציין את ההתעוררות אל המציאות ואת האפשרות לתפוס את העולם באורח עמוק, אינטואיטיווי, מעבר למילים ולמחשבות – הוא המונח סאטורי [satori].

[2] מסורת דומה של התעוררות בשלבים, במיוחד בעשרה שלבים, בדומה למתואר במשל הפר, מוכרת גם בבודהיזם הטיבטי. שם הבודהיסאטווה נעור באופן מדורג. תחילה הוא מתאמן ב"טהרת הלב" ובהמשך באמצעות אימון קפדני במדיטציה וב"פרמיטות", הוא רוכש מיומנות רוחנית גבוהה – בעיקר חכמה, חמלה וריקות. מסורת "התעוררות הלב והרוח" בעשרה שלבים מוכרת גם בתרבויות רוחניות אחרות. דוגמה אחת היא עשר הספירות בקבלה היהודית. דוגמה אחרת היא עשרת שלבי הזיווג המטפורי שבין המלך והמלכה בטקסט הנוצרי-האלכימי מן המאה השש עשרה, "הרוזריום פילוסופורום".