געגועים…

געגועים…

געגועים הם כמו עקבות.
מספרים בשתיקה את סיפורו של זה שהלך.
מסרבים לגלות אם או מתי ישוב, ולאן פנה.
מסתירים בעקשנות את סוד ההיעלמות.
בין הזיכרון והתשוקה,
בין הישנו שאיננו ובין האין שישנו –
הם חורשים בלב חריצים עדינים
דרכן מזדחלות להן לאיטן
הדמעות.

מפגש עם נחל, בזמן שתיקה,
אי שם

דילוג לתוכן