"התשמע קולי?"

סדרה קייצית של מפגשי דהרמה בהשראת "זמר נוגה" של רחל המשוררת

• "הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי":
  בכולנו יש רצון וצורך להישמע, לחוש קשובים, מוכלים ומוגנים. אלא שלא תמיד בא הצורך ליד מימוש, מה שעלול להוליד תסכול, אכזבה וריחוק כואב. במפגש נתבונן יחד הצורך שלנו להישמע וגם בחוויה של אי היענות אליו. בנוסף, נבדוק מה מקשה עלינו להיות קשובים, ואיך יכולה הקשבה עדינה מעומק הלב לקרב בינינו, לעטוף ולרפא.
  
  
• "קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי":
  בכי נתפס לא אחת כביטוי לחולשה רופסת ובלתי רצויה, כמאמר השיר "אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין". במפגש נפתח את הלב אל האפשרות לגעת ברכות, בצלילות ובאומץ בבכי שלנו, ובמקומות הכואבים, המפחידים והפגיעים שבתוכנו. נראה יחד איך ישיבה קרובה בתוך המרחב הפגיע מאפשרת אינטימיות, ואיך חיבוק של הדמעות יכולה להוליד כנות, קרבה ואומץ.
  
  
• "נִפְגָּשׁוֹת לְדַק, נִפְרָדוֹת לָעַד":
  בכל פגישה נטמנים מעליהם זרעי הפרידה. זו, מלמד הבודהא, טבעה הבלתי נמנע של המציאות. הכל בה מצוי בשינוי בלתי פוסק. מה שהנץ בבוקר, לעת ערבית יקמל וימות. את המפגש השלישי נקדיש לחוויית פרידה, על שלל רגשותיה – כאב, תחושת החמצה, כעס, מרמור, געגועים ולעיתים גם רגשות של הקלה או תקווה להתחדשות. נשאל איך ניתן להתבונן, לקבל ולהכיל את כל אלה בלא להוסיף עליהם עוד סבל מיותר.
  
  
• "לֹא יוּכַל לִמְצֹא אֶת אֲשֶׁר אָבַד":
  במפגש ניתן מקום לשאלת החיפוש והדרך: מה [באמת] אנחנו מחפשים בחיים? מה פשר המסע הרוחני שלנו? האם יש משהו [או מישהו] שאפשר לגלות בדרך? ואיך ניתן לגלות את מה שמלכתחילה כלל לא אבד?
  
  
• "אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי":
  אחרון ימינו מתקרב מדי יום, מדי רגע, בין אם דעתנו נתונה לכך, ובין אם לאו. איך נוכל להתרכך אל מול הידיעה הזו של סופיותנו? איך נוכל לפתוח את הלב [שנוטה להתקשות או להתכחש] לנוכח המפגש הבלתי נמנע עם המוות של יקירנו, עם המוות שלנו שלנו? כיצד נוכל לאפשר למוות להיות לנו מורה דרך במסע?
  
  
• "אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי" :
  מה בין תקווה וציפייה סבלנית לבין חופש, חירות ואהבת אמת? מתי בא זמן ללכת הלאה מתוך קשרינו? ומתי העת דווקא להישאר? איך נדע מתי להרפות ומתי להתמיד בציפייה?
  
  

הסדרה פתוחה למתרגלים ותיקים וחדשים