לגלות את מה שלא ניתן לגלותו..

לגלות את מה שלא ניתן לגלותו..

אדם יוצא למסע. מחפש בית. מבקש למצוא את ה"אני".
ובסופה של דרך הוא מגלה שהוא בבית. ושכך היה תמיד.
המסע שהתחיל כאן – מסתיים כאן.
ומה שהסתיים כאן – יתחיל שוב מכאן.
זו נקודת הזמן האחת שבה הכול הוא "כאן";
החידה היא הפתרון, והפתרון – חידה.
אין כל סוד. אין גם כל הבטחה למחר אחר.

לשוב הביתה משמע לגלות שדבר לא היה חסר מלכתחילה;
לגלות שאין מה לגלות.
אלא שלגלות ש"אין מה לגלות" – הוא הדבר היחיד שניתן לגלותו.
הוא ההישג שלא ניתן להשיגו.
הוא גם ההישג שלא ניתן אלא להשיגו.
אי-אפשר לחזור הביתה, משום שהבית "ריק", ומצוי בכול.
אי-אפשר שלא לחזור הביתה משום שהבית מצוי בכול והוא "ריק".
אי-אפשר לחזור הביתה ואי-אפשר גם שלא לחזור אליו.

זו אינה [רק] חידה פרדוקסלית, אלא [אולי] גם ראשית פתרונה.
תכלית המסע איננה מסקנתו.
אין מסקנה לדרך, ואין לה סוף פסוק.
תכלית המסע [מי יודע?] היא ללמוד לחיות בכל רגע מחדש עם הפרדוקס של חוסר התכלית, במקום להשתוקק ולפתור אותו אחת ולתמיד.
תכלית המסע [מי יודע?] היא להבין פעם ועוד פעם ועוד אחת, שאין תכלית למסע. שזוהי כל תכליתו.

מסתורי? בהיר?
"וסוד ההארה- מהו?", שואל התלמיד את מורה הזן.
"סוד ההארה הוא" יענה המורה "שכשאתה רעב – תאכל, וכשאתה עייף – תישן".
לא יותר וגם לא פחות.

צילמה עמליה גולד


דילוג לתוכן