מדי שנה נערמים עוד עלים
בספרי הזכרון.
מתי העבר,
מתי הימים האלה –
נשזרים זה בחיקו של זה ,
זה בחיקה של זו,
חובקים זרים של געגוע.
נופלים אל חיק האדמה
ומסרבים לנשור מלוח הלב.