מתוך לב ההבנה..

מתוך לב ההבנה..

"יום סתיו אחד בפארק, הייתי שקוע בהתבוננות בעלה קטן מאוד, אבל יפהפה, שצורתו צורת לב. צבעו היה כמעט אדום והוא היה תלוי אך בקושי על הענף, מוכן לנשור למטה. ביליתי איתו זמן ארוך מאוד ושאלתי אותו שאלות רבות. גיליתי שהעלה היה מולידו של העץ. אנחנו רגילים לחשוב על העץ כאמא ועל העלים כילדים, אבל כשהבטתי היטב ראיתי שהעלה הוא גם מולידו של העץ. במוהל שאותו יונקים השורשים יש רק מים ומינרלים, שלא די בהם כדי להזין את העץ. משום כך, העץ מעביר את המוהל אל העלים, העלים לוקחים על עצמם את מלאכת התמרת המוהל הגס למעודן, ובעזרת השמש והאוויר הם שולים אותו בחזרה כדי להזין את העץ. לפיכך, גם העלים הם כאם לעץ. וכיוון שהעלה מחובר לעץ בענף, קל להבחין ביחסי הגומלין בין שניהם.
"שאלתי את העלה אם הוא פוחד עכשיו, כשבא הסתיו והעלים האחרים נושרים. העלה אמר לי, 'לא. כל משך האביב והקיץ הייתי מלא חיים. עבדתי קשה ועזרתי להזין את העץ, והרבה ממני נמצא בעץ. אל נא תאמר שאני רק הצורה הזאת, משום שצורה של עלה היא רק חלק זעיר ממני. אני הנני כל העץ. אני יודע שאני כבר קיים בתוך העץ, וגם כשאחזור לאדמה אמשיך להזין את העץ. לכן אינני דואג. כשארפה מהענף הזה ואשוט למטה אל האדמה, אנופף בידי אל העץ ואומר, 'נתראה שוב בקרוב מאוד'.
"באותו יום נשבה רוח, ולאחר זמן מה ראיתי את העלה עוזב את הענף ושט לו אל האדמה במחול עליז, מכיוון שבעודו נושר מטה כבר ראה את עצמו שם, בתוך העץ. התמלאתי שמחה וידעתי שעלינו ללמוד הרבה מהעלה שלא פחד – הוא ידע שדבר לא נולד ודבר אינו מת."


תיך נהאט האן מתוך "לב ההבנה"

דילוג לתוכן