באתי לראות איך היכה הזמן גם בָּךְ.
אבן נגולה מליבי כשראיתי איך ניבעו
סדקים בפנייך, ואיך החלום השמיימי
שהכאיב לי כל-כך, שייך, כמו כולנו,
לאדמה.
חנוך לוין,
מתוך "הזונה הגדולה מבבל".