לעת ערב זכיתי לביקורה של Hagit Elmakiyes, חברה חדשה עתיקה. מפגש של טבע ומילים בגינת הנענע של בית האימון. בסיומו, נפרדתי בשמחה מן העותק האחרון של "כאור בשולי הענן", וכשהיא מציצה בו פנימה, אמרה כך בפשטות,
"זה ספר של סתיו".
חייכתי בלב.
הו, כמה שאת צודקת.
כמו לעץ, כך ללב ארבע עונות.
נדמה שלא קשה למצוא מורי דרך.
אבל את חכמת השמיטה, את סוד הקיום הסתווי, את רזי הגעגוע –
ידע רק עץ איקליפטוס בודד ללמד,
בעירום
שתיקתו.
* מתוך הפרולוג ל"ספר הסתווי", כמה מילות שמיטה ותודה,
לאישה במסע המילים.
****************************
…מִגֶּזַע עֵץ הָאֵיקָלִיפְּטוּס לָמַדְתִּי כְּנָחָשׁ לְהִתְנַשֵּׁל,
לְהִתְקַלֵּף. לְהָסִיר מֵעָלַי בִּמְתִינוּת אֶת הַקְּרוּמִים הַיְשָׁנִים.
לַחֲשֹף בִּמְבוּכָה אֶת עוֹרִי הַתִּינוֹקִי לְאוֹרָהּ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ
וְלִבְטֹחַ שֶׁתַּחְתָּיו יְבַצְבֵּץ בְּעִתּוֹ עוֹר חָדָשׁ.
יִוָּלֵד לְאִטּוֹ וְלֹא יְאַחֵר לְהַגִּיעַ.
הָאֵיקָלִיפְּטוּס לִמֵּד אוֹתִי לִשְׁמֹט אֶת עַצְמִי מֵעַצְמִי בְּעוֹדִי נוֹשֶׁמֶת.
לִשְׁמֹט – וְלִהְיוֹת.
לֹא הָאֶחָד לִפְנֵי הַשֵּׁנִי. אֶלָּא בָּהּ בָּעֵת.
לָמוּת וּלְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים.
לָמוּת וּלְהוֹסִיף לָלֶכֶת.
הֶעָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הָאֵיקָלִיפְּטוּס בַּסְּתָו הִזְכִּירוּ לִי שֶׁנְּפִילָה הִיא דַּרְכּוֹ שֶׁל הַטֶּבַע,
שֶׁהִיא מִן הַהֶכְרֵחַ.
שֶׁרִקְמַת הַחִבּוּר מִתְנַתֶּקֶת לָהּ בְּלֹא לָדַעַת מִי נִפְרָד מִמִּי –
הֶעָלֶה שֶׁבָּגַר וְכִלָּה אֶת יָמָיו וְנִשְׁמָט אֶל עִסַּת הָרָקָב
אוֹ אוּלַי הָעֵץ שֶׁפָּשַׁט מַחְלְפוֹתָיו לִקְרַאת בּוֹאָם שֶׁל הַיָּמִים הַקָּרִים.
מַבָּט מְעֻדָּן גִּלָּה לְעֵינַי אֵיךְ הָעֵץ מוֹלִיד לְאִטּוֹ עָלֶה
וְאֵיךְ עָלֶה מוֹלִיד לְאִטּוֹ עֵץ, מִבַּעַד לְאוֹתָהּ רִקְמַת הַחִבּוּר.
וְאֵיךְ הָעֵץ פּוֹשֵׁט מַלְבּוּשׁוֹ בַּסְּתָו וַעֲלֵי מְעִילוֹ הוֹפְכִים רָקָב.
וְהָרָקָב – אֲבַק הֶעָלִים – שָׁב וּמֵזִין אֶת הָעֵץ מֵעֲפַר שָׁרָשָׁיו.
וְהָעֵץ שֶׁנִּזּוֹן מֵרְקַב בָּנָיו יָשׁוּב וְיוֹלִיד אֶת מְעִילוֹ, אֶת עָלָיו.
כִּי כָּזֶה הוּא סֵדֶר הַדְּבָרִים.
מוּבָן מֵאֵלָיו.
עֵץעָלֶהָעֵץעָלֶהָעֵץ.
זֶה בּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ חֲלָצָיו שֶׁל זֶה.
זֶה זָן עַצְמוֹ מֵעֲפָרוֹ אֶת זֶה.
זֶה מִתְחַלֵּף בְּזֶה.
וְאֵין יוֹדֵעַ הֵיכָן מַתְחִיל הֶעָלֶה וְהֵיכָן יִסְתַּיֵּם הָעֵץ.
וְאֵין יוֹדֵעַ הֵיכָן מִסְתַּיֵּם הֶעָלֶה וְהֵיכָן יַתְחִיל הָעֵץ.
נוֹלָדִים זֶה מִתּוֹךְ זֶה בְּלֹא לְהִנָּתֵק.
נִתָּקִים זֶה מִזֶּה בְּלֹא לְהִפָּרֵד.
בְּלֹא לֵדָה, בְּלֹא מִיתָה,
עָלֶה וְעֵץ, עֵץ וְעָלֶה,
שָׁבִים וּמִצְטַמְּחִים וּמִשְׂתָּרְגִּים וּמִתְהַוִּים
הָאֶחָד מִתּוֹךְ רִקְמַת רֵעֵהוּ –
כִּפְרִי שֶׁל גַּעְגּוּעָיו.
עֲצֵי הַתּוּת, הֶחָרוּבִים, הָרִמּוֹנִים וְהָאֲפַרְסְמוֹנִים שֶׁנִּטְּעוּ בְּצִדֵּי הַנַּחַל סִפְּרוּ לִי גַּם עַל מִשְׁאֲלוֹת הָאָדָם לָקַחַת חֵלֶק בִּבְרִיאָה שֶׁל חַיִּים. הַתְּשׁוּקָה לְהוֹתִיר חוֹתָם וּלְהַצְמִיחַ נֵצֶר לִמְּדָה אוֹתִי דָּבָר אוֹ שְׁנַיִם עַל צְנִיעוּת וְעַל תְּבוּנַת הָאִפּוּק.
כָּל פְּרִי בֶּטֶן בָּאָה שְׁעָתוֹ.
כָּל פְּרִי עֵץ וּזְמַן פִּרְקוֹ.
וְאֵין קִצּוּרִים לַדֶּרֶךְ.
לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמַיִם.
הַתּוּתִים יִמְתְּקוּ בְּרֵאשִׁית הַקַּיִץ.
הֶחָרוּבִים – בְּסִיּוּמוֹ.
הָרִמּוֹנִים יַבְשִׁילוּ עִם בּוֹא הַסְּתָו,
הָאֲפַרְסְמוֹנִים – בְּקִצּוֹ.
אִישׁ לֹא יוּכַל לִדְחֹק אֶת מוֹעֵד הַהַבְשָׁלָה.
אִישׁ לֹא יַצְלִיחַ לְהָאִיץ אֶת בּוֹא הַמְּתִיקוּת.
רַק לְהַמְתִּין נוּכַל.
פְּרִי בֶּטֶן, כָּל פְּרִי בֶּטֶן, נוֹלָד בְּאַהֲבָה,
בִּמְסִירוּת וּבְסַבְלָנוּת.
הַכֹּל בִּשְׁעָתוֹ.
בִּשְׁעָתוֹ,
וְלֹא בִּשְׁעָתֵנוּ……