לעתים נדמה לי, שהעולם הוא פשוט, כמות שהוא,
שעלה שנושר, למשל, הוא "רק" עלה שנושר.
לעתים נדמה לי, שהעולם מעלים עצמו ממני.
שהעולם עלום ונעלם,
שעלה שנושר, למשל, הוא בת קול מרומזת,
איזה הד ל"דבר האמתי" –
סוד כמוס להשתנות, לארעיות,
להבלי האחיזה.
לעתים נדמה לי, שאני יודעת להבדיל בין ה"רק"
ובין "בת הקול המרומזת",
ולקו הגבול הדק הזה יש שם: "שפיות זמנית".
ולעתים, אני יודעת שלעולם לא אדע, ושאין כל קו גבול,
ושהשפיות גם היא "רק" זמניות
חולפת.