לבי כואב מאוד הבוקר.
מתקשה לעכל את לכתו הפתאומי של מורי היקר והאהוב, יואב בן דב.
פגשתי ביואב לפני עשרים שנה כתלמידת מ.א. בראשית דרכה, והוא נגע עמוק בלבי, איש אשכולות של המון שפות ומבט רחב ומיוחד על החיים. יואב היה הראשון שפקח את עיניי לראות את הגשר העדין שבין מזרח ומערב, בין מדע לבין רוח, בין חכמה ובין שירה; לראות שהכל הכל הוא מהות אחת. בתכנית הרדיו שהקלטנו יחד לפני כשנתיים, סיפרתי לו שהוא היה זה שהוליך אותי אל העולם הבודהיסטי. הוא צחק. לא האמין, ואמר שמעולם לא לימד דהרמה.
אלא שעבורי ההליכה לצידו של יואב אל ההיסטוריה וממנה אל כנפי הרוח הייתה נתיב מעיר עיניים, והוא שפתח בי שער עמוק אל הנוף מלא ההוד והחכמה ממזרח, הנוף שמאז ממשיך ומרפא את פצעיי. מיואב למדתי גם שאין צורך לבחור, אלא רק ללכת בעקבות הלב ולנוע ביצירתיות בין מתנות החיים. רוחב היריעה שלו יישאר תמיד כמקור להשראה אינסופי, ועל המרחב הקשוב לשיחה תישמר בי פינה חמה של אהבה והוקרת תודה.
כמו אחרים שבוודאי לא מאמינים שיואב לא ישוב וילמד על הגל והחלקיק, על הכאוס והסדר, על הטארוט והנפש, גם אני מחכה לראות שישוב, אולי כמו החתול של שרדינגר או קלף השוטה, שיודעים את סודות הקיום: להיות ולא להיות גם יחד.
נפרדת ממך מורה וחבר, בחיבוק אוהב,
ומודה מאוד על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להיות תלמידתך.
* מצרפת את הקלטת תכנית הרדיו שלנו על בודהיזם ותורת הקוונטים ומודה לרדיו מהות החיים על מה שהוא כעת גם זכרון..
https://soundcloud.com/eol-radio-inner-pe…/sets/v1otdgu5ejnt