הַטֶּקֶס הָיָה צָנוּעַ:

פְּקִידַת מִשְׂרָד הַפְּנִים הוֹשִׁיטָה לִי

אֶת תְּעוּדַת הַסִּיּוּם שֶׁלָּךְ. אַתְּ

שֶׁמֵּעוֹלָם לֺא הָיְתָה לָךְ שׁוּם תְּעוּדָה

זָכִית פִּתְאֹם בִּתְעוּדַת פְּטִירָה

יָפָה, עִם סֵמֶל הַמְּדִינָה

כְּאִלּוּ הִצְטַיַּנְתְּ מְאֹד בְּמַשֶּׁהוּ

וְעָמַדְּתְּ בְּכָל הַדְּרִישׁוֹת.

הִיא שָׁאֲלָה אִם אֲנִי רוֹצָה גַּם לְעַדְכֵּן

(כָּךְ אָמְרָה) אֶת תְּעוּדַת הַפְּטִירָה שֶׁל אָבִי.

אַחַר כָּךְ הִנִּיחָה אוֹתָן זוֹ לְצַד זוֹ

כִּשְׁתֵּי מַצֵּבוֹת תּוֹאֲמוֹת

וְלָחֲצָה עַל פַּעֲמוֹן חַשְׁמַלִּי.

יָרַדְתִּי לָרְחוֹב וְהִמְשַׁכְתִּי לִפְסֹעַ

כְּמוֹ יַלְדָּה

קְטָנָּה

שֶׁמַּחֲזִיקָה יָדַיִם לְהוֹרֵי נְיָר

מְרַשְׁרְשִׁים בָּרוּחַ.

אגי משעול, מתוך "נֵרוֹת נֵץ הֶחָלָב"