הֵם יִמְנוּ הַפְּרוּסוֹת שֶׁאָכַלְתִּי,
וּכְתָמִים שֶׁעַל שִׂמְלָתִי,
וּקְמָטִים זְעִירִים שֶׁהִקְרִינוּ
סְבִיב עֵינַי עִם זִקְנָתִי.

וְיֹאמְרוּ "חֲבָל" וּ"בְעֶצֶם",
וּ"מוּבָן" וְ"אַף-עַל-פִּי-כֵן",
וּבְחֶסֶד זָהִיר יְסַכְּמוּנִי:
"אִלְמָלֵא" – "כֵּן אָמְנָם, יִתָּכֵן" –

וְהַרְחֵק מִדִּבָּה וָשֶׁבַח,
וּמֵעֵבֶר לְכָל הַמִּלִּים,
בְּשִׁרְיוֹן צִנָּה וָחֹשֶׁךְ
אֶפְרֹשׁ אֶל חֲלַל-לֵילִי.

לאה גולדברג / יְמֵי הַסְּתָו הָאֵלֶּה