היה היו בסין שני חברים, האחד ניגן בנבל בכשרון שאין דומה לו והשני האזין בכשרון שאין דומה לו. כאשר האחד היה מנגן או שר אודות הר, השני היה אומר: "אני יכול לראות את ההר לנגד עינינו". כאשר הראשון ניגן אודות מים, השני היה קורא בקול: "הנה הנהר הזורם!". יום אחד נפל המאזין למשכב וכעבור זמן מת. חברו חתך אז את מיתרי הנבל שלו ולעולם לא ניגן בשנית.
מאז נחשב חיתוך מיתרי הנבל כסימן לחברות אמיתית.