לעולם לא נשכח, כי רגלנו דרכה בשבילים,
לעולם לא נשכח, כי עיננו טבלה בשמים,
כי צמחה במרחב הקמה, בין אלפי שיבולים,
שיבולת אחת דקה ירוקת-העין.
כי נתיבנו רחב והלכנו הלוך ומעוד,
כי אהבנו לצחוק וקיווינו לגווע –
אם ליבנו איננו עונה לשמחה הגבוהה עד מאוד,
הוא עונה לכאב הגבוה.
לאה גולדברג