מתוך עשרות אלפי הדרשות שנשא הבודהא לאורך כמעט יובל שנים, נודעת במיוחד היא הדרשה על ביסוס תשומת הלב, מהאהסטיפטאנה סוטה, בפאלית, ובה הנחיות מפורטות לאימון הרוח, מדיטציה.

משך מאות שנים לאחר מות הבודהא שיננו את הדרשה, אחר כך כתבו אותה על קליפות עצים עד שנאספה והיתה לאחת מאבני הרישא של הקאנון הפאלי, תורת הבודהא הקדומה. כחלוף אלפיים שנה, שעה שהבודהיזם עושה דרכו למערב, זוכה הדרשה לעדנה מחודשת ולעניין רב בקרב תלמידי הדרך, מתרגלים וחוקרים. וזאת, לא רק בשל יופיה ועדינותה של הדרשה, אלא משום פניה המעשיים, מצע טבעי על גבו צמח המונח המערבי השגור בפי כל, 'מיינדפולנס'.

בפתח הדרשה, גלעין של תורתו, מציין הבודהא, כי ביסוס תשומת הלב, סאטי, בלשונו, הוא הנתיב הישיר לשחרור התודעה מכבליה; בלב הדרשה הוא פורש לימוד מעמיק ובו מציע תרגול מעשי בארבעה שדות לאימון הרוח: הגוף, תחושות הגוף, התודעה והדרך; הם שערי החכמה אל החירות.  

על מנת לבסס את ההבנה – עיון ומעשה – בדרשת הבודהא ולתרגל את הנתיב אל החירות, נצא בעקבות ספרו של ג'וזף גולדסטין, מחלוצי הבודהיזם במערב, "מיינדפונלס – מדריך מעשי להתעוררות". הספר, כעין גשר בין המסורת הבודהיסטית הקדומה ללימוד ולתרגול בן זמננו, הוא מדריך נגיש, מוקפד, צלול ומפורט של חומכת הבודהא ויישומה.