מספרים שבטיבט הרחוקה, על סיפו של טקס החניכה, היה המורה מוליך את התלמיד אל פתחה של מערה גדולה, 'מערת אלף השדים', שמה. המערה נקראה על שום הפחד הגדול שעוררה בלב אלה הפוקדים אותה, בשעה שבחללה נופלות אבנים, מרעידות את קירותיה ומרעישות את המרחב בקולי קולות.
"אם תרצה לצלוח את מבחן החניכה בשלום" היה המורה מסביר לתלמידו בחמלה, "יהא עלייך להבחין היטב בין בדייה ובין מציאות. עלייך לזכור שהפחדים ותחושות הגוף שיעורו בך הם אמתיים. הלב הפועם בחוזקה, הזיעה הקרה, הנשימה המואצת. כבד את תחושות הגוף. למד להכילן, בלא לדחוק אותן, בלא לשפוט או לזלזל בהן. ובה בעת, זכור שהמקור לפחדיך הם סיפורי בדייה שנולדים מן התודעה המבוהלת שלך. זו ששומעת קולות רמים ומכנה אותם 'שדים' או 'מפצלות' בלא שיהיו כאלה. תודעתך ומחשבותיך מתעתעות בך ללא הרף. תודעתך שקרית, ותחושת הגוף דוברת אמת.
ואתה, בני, אם תזכור להבדיל בין השניים, בין האמתי והשקרי, בין המציאותי למתעתע, צלוח תצלח את מבחן החניכה בואך חייך הבוגרים".
תמונה טיבטית מן המאה ה-15
