בתרבויות שבטיות של העולם הקדום נהגו נשים לטוות חוטים בפלך ובה בעת לספר אגדות, מיתוסים, וסיפורי מסע ונפש. הן היו חלק משושלת של מורות דרך, מרפאות, מיילדות, מקוננות, עורכות טקסים ויועצות רוחניות, שמתפקידן היה, בין היתר, לחנוך את הדור הצעיר ולהעביר צפנים ותבונת חיים מדור לדור.

הכישור, הפלך ונול האריגה שימשו כלי מלאכה אלכימיים במיתוסים ובפולקלור; לטוות קש לזהב, לחפש משמעות, לפענח צפנים של חיים-מוות, טבע-תרבות, ולארוג חלומות למכוורות של הגשמה. מלאכת הטוויה לא  הייתה רק צורך פונקציונלי, אלא שימשה כ"מלאכת רוח". דרך הפואטיקה של הטוויה לימדו את רזי מעגל החיים וטקסי מעבר: לידה, התבגרות, חתונה, מוות ולידה מחדש, וכן טקסי ריפוי ובקשת חזון.

בקורס "בית מלאכה לרוח" נחקור יחד את המרחב הפואטי והמרפא של מלאכת האריגה: את הקשרים העמוקים בין טקסט, טקס וטקסטיל. נלמד מחכמת האריגים: נכיר את שפת הסוד הרקומה של העמים הנורדים; את הקילים ממרכז אסיה המספרים על אירועים מכוננים בחיי האישה; את הגאבה – הפולקלור של השבטים הנודדים  באיראן; את הטרמה – רקמה פרסית המלמדת את מפת הכוכבים והאסטרונומיה; את גלימות השמאנים והשמאנקות המספרות על מסע הנשמה בין העולמות ועל טקסי ריפוי באמצעות צמחים מקודשים, ועוד נכיר את המיתוסים וחכמת קדם שנרקמו על גב שמיכות טלאים של שפחות שחורות באמריקה.

הקורס הוא מסע של טוויית חוטים, מסע בין מזרח למערב, מסע של פענוח צפנים עתיקים מתרבויות העולם מבעד לאריגה הסמלית; דרכה נעמיק ונתבונן גם במסע הרוחני האישי שלנו.