הנחיות לישיבת מדיטציה, מורה הזן דוגן

מורה הזן דוגן, בן המאה ה-13, כותב בחיבורו פוּקאן זאזנגי הנחיות לישיבת הזן. תרגם יעקב רז.

"…כעת, כאשר אנו מעמיקים חקר, אנו מגלים שהדרך האמיתית נעה בחופשיות בכל מקום; אם כן, מה הטעם באימון או בהגשמה? הלימוד הבסיסי פתוח בפני הכל; אם כן, מה הטעם במאמץ? הגוף כולו נקי מאבק; מה הטעם לנסות למרק אותו? לעולם איננו נפרדים מן המקום הזה ממש; מה הטעם לנדוד הרחק מכאן כדי להתאמן? ובכל זאת, אם יש סדק אף כחוט השערה, יהיה זה כמרחק השמים מן הארץ. אם תהיה שם ההעדפה הקלה ביותר, נאבד דרכנו ונתבלבל. יתכן שאתם גאים בהבנות שהבנתם ובתובנות הרבות שהשגתם, שרכשתם חכמה יוצאת מן הכלל בדרך הבהרת התודעה; יתכן שנמלאתם בהתלהבות יתרה, שחודרת את השמים; יתכן שאתם שקועים בנדודים רוחניים ברחבי התודעה. ובכל זאת, אם תתעו במחשבתכם, אתם עלולים להחמיץ את הדרך החיונית לשחרור. לכן הפסיקו לחקור במלים ולרדוף אחרי פתגמים. קחו צעד לאחור שיפנה את האור פנימה. הגופנפש שלכם ינשור מעצמו ופניכם המקוריות יעלו ויופיעו. אם בזה תרצו, בזה התאמנו מיד.

רצוי שהישיבה במדיטציה תיעשה בחדר שקט. שתו ואכלו במתינות. שחררו את כל העיסוקים לדרכם והניחו לענייני היומיום. אל תחשבו מה טוב ומה רע. אל תשפטו מה נכון ומה לא. הפסיקו את מאמצי השכל, הניחו לרעיונות, המראות, ההבחנות. אל תנסו להיעשות בודהות. מדוע שיהיה זה מוגבל לישיבה או לשכיבה? …לאחר שכווננתם את גופכם, קחו נשימה ונשפו את כל האוויר החוצה, ואז נדנדו את גופכם קלות, ימינה ושמאלה. עכשיו שבו דוממים וחשבו על לא לחשוב. איך חושבים בעל לא לחשוב? בלא מחשבה. זוהי האמנות הבסיסית של הישיבה במדיטציה.

הישיבה במדיטציה שאליה אני מתכוון אינה אימון במדיטציה. היא פשוט שער התורה, השופעת קלילות ושלווה. זהו האימון [שהוא] הגשמה של הערות המלאה. נוכחות מלאה, שאין בה מכשולים או מגבלות. משתתפסו זאת, תהיו כמו דרקון שהגיע למים, כמו נמר הנח בהרים. דעו שהתורה האמיתית עולה מעצמה. עצב והסחות דעת נעלמים באחת.

…המדיטציה היא נוכחות חיה שמעבר לצליל ולצבע. אין היא אלא ההבנה שלפני הגדרתם של דברים. לכן אל תטרידו את עצמכם בשאלות כמו מי חכם ומי טיפש. אל תתאמצו להבחין בין החד לבין הקהה. המאמץ הנכון של הדרך הוא האימון בלב שלם. האימון שהוא הגשמה אינו מוכתם בכתם המיוחדות; אין הוא אלא עניין רגיל ויומיומי.

…עליכם להתאמן במדיטציה בלב שלם, ולהתמסר לדרך התמסרות מלאה. מה הטעם בוויתור על מקום מושבכם בביתכם ובנדודים חסרי תוחלת בדרכי העפר של ארצות רחוקות? ברגע שתצעדו צעד שגוי אחד, תאבדו את הדרך. מכיוון שכבר זכיתם לחיות חיים כבני אדם, אל תכלו לריק את הרגעים החולפים. משלקחתם על עצמכם את דרכם של הבודהות, מה הטעם בהתמכרות להבזק חולף? הרי כל הצורות שבעולם הן כמו אגלי טל על עשב בר. חיי האדם הם כהבזק הברק, מתעתעים ובני חלוף, רגע כאן ורגע אינם.

תלמידי זן נכבדים, אנא מכם, אל תגששו באפלה קודרת כדי לתפוס את צורתו של פיל ואל תיבהלו מהדרקון האמיתי. עשו כל שביכולתכם לקלוע למטרה באמצעות ההצבעה הישירה. כבדו את החוכמה שמעבר ללימוד ושמעבר לעשייה. חוו את התעוררותם של הבודהות והיו יורשים ראויים לחוויית הערות של החכמים הקדמונים. התאמנו ממש כך וללא הרף, והיו ממש כך. האוצר ייפתח מעצמו ותוכלו לעשות בו כאשר תחפצו.