בלב תורת הנפש הבודהיסטית עומד האתגר להתמיר אי נחת בחירות: להניח לדפוסי התודעה, להרפות מהרגליה – מחשבה, דיבור או מעשה – ולטפח תחתם חכמה וחמלה – מרחבים של קבלה, רכות, שלווה וסיפוק. האי נחת, כך לימד הבודהא, נתונה בתודעה. על כן, אם נבקש להתמירה ולצאת אל החירות, נדרש לדעת לעומק את אופני פעולת התודעה, להבין את דרכיה. לשם כך נסתייע במפה סימבולית עתיקה המיוחסת לבודהא, ובה כעין רשת בעלת שתים-עשרה חוליות, המורות על האופן המורכב והעדין בו נולד סבל מבורות ועיוורון.

את הלימוד במפה העתיקה נחקור באמצעות תרגול מדיטטיבי והתבוננות מעודנת במצבי חיינו. נתנסה באפשרות להעמיק את המגע עם הדוקהא, לשהות בה לאורך זמן – בסבלנות, סקרנות וחמלה. נלמד "לשבת עם השדים", בלב הסערה, בניגוד לנטייה הטבעית להתרחק מן המאיים, להסתלק מן המכאיב; נלמד כיצד שהייה קשובה וחומלת בדוקהא, עיניים טובות ולב רך, מאפשרים לרדת לשורשי האי נחת ואט אט גם לצמצם את טעמם המר.

הקורס הוא מסע אלכימי להתמרת הלב: למן ההתוודעות למקורות הסבל ועד לטיפוח של האיכויות שאין להן שיעור ומידה, חירות הלב. בחלקו הראשון של הקורס נכיר לעומק את מפת ההתמרה – את תריסר החוליות של זיקת הגומלין. נתוודע לאופן בו תודעה עיוורת מצמצת עצמה, מתבצרת, מציירת תחושות של נפרדות ובדידות, וכיצד העיוורון מחולל כעס, אשמה, פחד, שנאה ותסכול. בחלקו השני של הקורס נתרגל ונלמד כיצד ניתן להתיר ברכות את מחוללי הסכסוך, לפרום את גורמי הסבל ובאותה נשימה להשקות את ערוגת הלב, פירות ההתמרה של האי נחת, החכמה והחמלה.