לך ההולך, לי הנשאר – שני סתווים
אני מבקשת לצאת לשיטוט פואטי בשדות 'אחר הצוהריים של החיים',
פסיעות קטנות במרחבי הסתיו, זמן סיפי, בין זֶנית לשקיעה, על קו החיים, המתקרב אט אט אל סופו;
לשוטט ולפגוש בסתיו הממשי –
של חיי היממה והשנה, הסתיו שבחיי האדם, הטבע, הרוח והתרבות;
ולהתבונן בו גם מעינה של הרוח, מבט של מזרח ומערב; להביט בימי האסיף,
כמו לחוש את משב הערבית, זמן ומרחב של דמדומים בטרם חשכה –
מבעד לעולמו של הבודהא, מבעד לעולמם של בני סין הקדומה ומבעד לשירה, העברית בעיקר, בת זמננו;
להביט ולפתוח שער בלב אל הרטט הנוגה הזה, עם רוח הסתיו.
לקריאת המאמר:
