גיבורי מסעות הרוח, הידועים בכל תרבויות העולם, בכל הזמנים, הותירו חותם עז על הנפש האנושית. הם יצאו למסעם בעקבות ערגה ותחושת חסך, מתוך סבל והצורך למצוא בו פשר. רוממה את רוחם המשאלה להתעורר, להבין ולדעת, לגלות את "אבן החכמים", את חכמת הדורות, את האמת, את המזור לנפש.

אחד ממסעות הרוח שהיה לקלאסיקה, במזרח ומאוחר יותר גם במערב, הוא משל זן בן תשע מאות שנה – 'עשר תמונות: רועה ושור'. באמצעות עשר תמונות קליגרפיה וקומץ מילות שיר מתגלה מסע חיפוש רוחני מעמיק, מלא יופי, חכמה וחמלה: אדם יוצא להרים לחפש אחר השור [האני] שספק אם אבד מלכתחילה. הוא מוצא את השור, מאלפו, ושב על גבו הביתה. שם שוכח את השור, שוכח את עצמו, ושב ויוצא בידים פשוטות להרבות טוב בעולם.

מה פשר מסע החיפוש אחר השור? מה ניתן לגלות במסע אם דבר לא אבד באמת? אלא שאיך נוכל לדעת שדבר לא אבד באמת – אם לא נצא לחפש אחריו? מה מלמד משל הזן העתיק על מסע החיפוש שלנו, על תרגול והדרך?

הקורס מהלך בין דפי הספר "סנדלי קש בעשב מתוק"; שמוקדש כולו למשל הזן ולחידת החיפוש כמו המשל, גם הקורס הוא מסע: הליכה פואטית של לימוד ואימון הרוח והליכה בטבע, שקיטה והתבוננות, כף רגל ופיסת אדמה.